ישיבה וביה"כ ובית המדרש לאברכים ע"ש רבנו יוסף חיים זיע"א נ' טראב ואח'

החלטה בבקשה לסילוק על הסף

לפני בקשה לסילוק על הסף לפי תקנה 101 לתקסד"א.

התביעה שלפני הוגשה בסכום של 2,000,000 ₪. התובעת/ המשיבה, עמותה המשמשת כבית כנסת וכישיבה תורנית הממוקמת בשכונת התקווה בתל אביב - טענה בכתב התביעה כי הנתבע 1/ המבקש 1 מעל בכספיה במהלך פעילותו בעמותה, לרבות בדרך של זיוף חתימת מנהל הישיבה על שיקים של העמותה, לקיחת תרומות שהתקבלו עבור העמותה ולקיחת תמלוגים ממכירת מוצרי העמותה. הנתבעת 2/ המבקשת 2 היא אישתו של הנתבע 1 ובשל כך טענה המשיבה לאחריות משותפת שלה.

לטענת המבקשים, המשיבה הגישה כנגד המבקש 1 תביעה בבית דין רבני (להלן: "בד"ר") שעילתה מעילה בכספי הישיבה (תיק מס' 900007170-35-1). הנתבע 1 הסכים לסמכות בד"ר. בד"ר קבע בהחלטתו כי באם התובע לא יגיש בקשה לקביעת מועד דיון, בד"ר יראה בזה לדחות את התביעה. המשיבה לא הגישה בקשה כאמור, כך שבהתאם להחלטת בד"ר – התביעה נדחתה. לטענת המבקשים, הצדדים פנו בהסכמה לבד"ר ובכך קנה האחרון סמכות לדון בתביעה ובית משפט זה אינו מוסמך לדון בה. לטענת המבקשים, הגשת התביעה לבד"ר והסכמת המשיבים כאן לדון בה, מהווה הסכמה לבוררות לפי חוק הבוררות ולכן קביעותיו של בד"ר מחייבות את הצדדים. הסתרת עובדות אלה מבית משפט זה מהווה גם שימוש לרעה בהליכי משפט.

מעבר לאמור לעיל, טענו המבקשים להיעדר יריבות והיעדר עילה. למשיבה אין כל עילת תביעה כנגד המבקשת 2, שכן כל הטענות בכתב התביעה מופנות כלפי המבקש 1 בלבד. העובדה שהמבקשת 2 היא אישתו של המבקש 1 אינה יוצרת עילה/ יריבות בינה לבין המשיבה.

המשיבה ביקשה לדחות את הבקשה לסילוק על הסף. לטענתה, העובדות המצוינות בכתב התביעה מחייבות השבה על ידי המבקשים ועל כן, אין למחוק את התביעה כנגד המבקשים.

לטענת המשיבה, אין לבד"ר סמכות להכריע בעניין שאינו ממין העניינים המצויים בסמכותו הייחודית, או המקבילה לפי החוק, אפילו אם ניתנה הסכמת הצדדים לכך. זאת ועוד, בהודעה שהוגשה לבד"ר על ידי המשיבה נכתב: "אין בסגירת התיק משום ויתור או מחילה על התביעה שבתיק" – כך שהטענה למעשה בי-דין נטענה בחוסר תו"ל.

לשיטת המשיבה, אין להתיר רכוש שהושג מכספים שמקורם בעבירה פלילית. לעמדתה, מבקשת 2 עשתה שימוש בכספי המשיבה לניהול משק הבית והוצאות אחרות.

המבקשים השיבו בתשובתם לתגובה כי צדדים רשאים להסכים על זהות הבורר שידון בתביעתם. מהות התיק שנפתח בבד"ר הינו "בוררות". העובדה שהמשיבה התחרטה לאחר הגשת התביעה ולאחר שהמבקש 1 הסכים לדון בבד"ר, אין בה בכדי להצדיק סיום הבוררות ולאפשר למשיבה למחוק את תביעתה ולפנות לבית המשפט. הודעת המשיבה אינה רלוונטית שכן המשיבה אינה מוסמכת להודיע על הפסקת הבוררות, אלא עליה לקבל הסכמת הבורר לכך – את זו - לא קיבלה. באשר לטענה כנגד בקשת הסילוק כלפי המבקשת 2, חזרו המבקשים על טענותיהם בבקשה והוסיפו כי המשיבה מתעלמת מהעובדה כי לא מתנהלת כנגד המבקש 1 כל חקירה פלילית וטענה כזו כלל לא הוכחה.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, מצאתי לנכון לציין כי המשיבה לא התמודדה כדבעי עם הטענה לפיה בין הצדדים קיים הסכם בוררות, למעט הדברים שנכתבו לעיל בתמצית. על אף האמור, מצאתי כי אין לקבל את הטענה, וזאת מהנימוקים שיצויינו כדלהלן:

א. אין הסכם בוררות - סעיף 1 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") קובע:

הסכם בוררות" – הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלע בין צדדים להסכם או שעשוי להתגלע ביניהם בעתיד, בין שנקוב בהסכם שמו של בורר ובין אם לאו;

"בורר" – בורר שנתמנה בהסכם בוררות או על פיו, לרבות בורר מכריע ובורר חליף;

המבקשים לא הציגו לבית המשפט הסכם בוררות, אלא טענו שהתביעה הוגשה לבד"ר וכי המבקשים כאן, לא ביקשו להעבירה למותב אחר. מכך, מבקשים להסיק על קיומו של הסכם בוררות. איני מקבלת את טענתם. לטעמי, דרוש הסכם בוררות ברור לעניין זה ואין די בהתנהגות על מנת לקבוע כי קיים הסכם כזה.

זאת ועוד, גם אילו הוסכם על העברה לבוררות (וכאמור, זו לא קביעתי), הגשת בקשה לסילוק על הסף אינה הפרוצדורה המתאימה, אלא יש להגיש בקשה לעיכוב הליכים בהתאם לס' 5 לחוק הבוררות:

"5.(א)הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב)בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

(ג)בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".

יוער כבר כאן, כי כעת אין מקום להגיש בקשה כזו, שכן בעצם הגשת הבקשה לסילוק על הסף ניכר כי המבקשים אינם נכונים לקיום הבוררות. זאת ועוד, לאור ס' 5(ב) חלף המועד להגשת בקשה כזו.